על פתקים לבנים, בכתב יד קטן, מחובר ולא קריא, ללא פסיקים או נקודות, כמו חרוזים או שרשרות מילים אבודות, כתבה אמא שלי דברים שונים.
שטיח כחול של שרידי מילים תחיליות וסופיות כיסה את הפתקים, עד שאי אפשר היה לדעת היכן מתחיל המשפט והיכן הוא מסתיים. היכן מתחילים החיים המלאים שהיו פעם, והסתיימו בריקנות, חולי ועצב.
אולי כתבה לעצמה. אולי כתבה כדי לזכור. אולי כתבה כדי לשכוח שהיא כבר לא זוכרת.
'מה כתבת כאן, אמא?' ניסיתי לפענח, 'מה כתוב כאן?'
רשימות, ענתה, וחזרה להתכנס לתוך עצמה.
מוד מחפשת את חברתה האבודה אליזבת.
איפה אליזבת, היא שואלת שוב ושוב ועונה לעצמה, ולסביבה – אליזבת איננה.
גיבורת הספר 'אליזבת איננה', מוד, מחפשת את חברתה כמו שאדם מחפש את עצמו, את היותו, את דעתו,
את תוחלת החיים שלו, את מה שסימל אותו כאדם שלם בעל חיים, משפחה, וחברה אחת טובה.
כיסיה של מוד מלאים פתקים. עכשיו לאכול. עכשיו לא לאכול.
היא מפזרת אותם ברחבי הבית, כמו פירורי לחם מפוזרים ביער חשוך, שמסמנים את הדרך הביתה.
ואליזבת איננה, ונדמה שלאיש לא אכפת, כשהדמנציה אוכלת כל חלקה שהיתה פעם מוד, צעירה ובריאה ואוהבת לרקוד ובת ואם ואחות.
בתה של מוד לוקחת אותה לרופא כדי שיאבחן את הדמנציה שלה, והוא שואל אותה את השאלות המתבקשות במעמד כזה.
גם אני הבאתי פעם לאמי את רופא המשפחה כחלק מאבחון, והוא ביקש ממנה לצייר שעון, ושאל אותה איזה יום היום ומה התאריך.
'היום', הזדקפה אמא שלי, וחזרה לרגע להיות המורה שולה, 'היום י' בחשוון, ותפסיק לבלבל לי את המוח עם השאלות האלה. הייתי מורה, אתה יודע?'
הכל מיטשטש, המוכר הופך לזר. נשכחים מילים פשוטות כמו מזלג, כמו שמיים.
'אני לא זוכרת,' אומרת מוד, 'אבל אני גם לא זוכרת שאני לא זוכרת.'
ובתוך היום יום שהופך מעיק ומתפוגג, מורכב ממאות פתקים, הדברים מוליכים אותה אל עברה לאחר מלחמת העולם השניה כילדה, אל פרשת מתח לא פתורה, פרשת היעלמותה של אחותה האהובה.
הדברים מתערבבים, החיפוש אחר אליזבת בהווה יחד עם החיפוש אחר אחותה בעבר, ושתיהן אינן.
אליזבת איננה הוא ספר נפלא. הוא מזכיר לכולנו, כמו שכתוב בגב הספר, עד כמה אנו תלויים בחסדיו של הזיכרון.
הוא מבריק, מותח ומלא חמלה.
הוא מעמיד מולנו מראה מפחידה, שהרי גם אנחנו נהיה יום אחד זקנים ואולי נשכח? ואולי לא נדע שזכרנו? ואולי ישכחו אותנו?
אמה הילי, סופרת צעירה ומבריקה כתבה ספר ביכורים נהדר שלא ניתן להניחו מהיד ויילך אתכם זמן רב לאחר שתסיימו לקרוא אותו.
'אליזבת איננה' מאת אמה הילי,
תרגום מאנגלית: שי סנדיק
הוצאת סנדיק ספרים