קיללתי.
קיללתי בדרך הלוך ובדרך חזור.
קיללתי בפקק מהקיבוץ לחיפה וקיללתי בפקק הארור של יגור בדרך חזור.
'אלוהים', ביקשתי, 'בבקשה תעשה שאהיה חולה. לא מחלה קשה, משהו קטן כזה, חום גבוה כדי שלא אצטרך לנסוע לעבודה'.
כך נראו חיי לפני כשנתיים וחצי.
כבויה ומקללת.
עובדת במקום עבודה שלא אהבתי, גוררת את שארית הקריירה ארוכת השנים שלי כסוכנת נסיעות, ומתפללת שאף לקוח לא יבקש ממני שום דבר ואם אצטרך שוב להטיס מישהו ללוס אנג'לס- פשוט אצרח!!
Brooke Lark www.unsplash.com
כנראה שאלוהים שמע, אולי אשתו.
החום התחיל בקטן, והלך ובער עד שבערתי גם אני במשך חודש וחצי.
חום גבוה עם כאבי אוזניים וגרון שאף רופא מבין הארבעה שהייתי לא ידע את פשרם.
והלילות.
אדוניי.
הלילות מלאי הכאבים, הבגדים ספוגי הזיעה והחולשה. עד שהגענו במקרה, גם מקרים ייאמנו, לד"ר גוסליצר בירושלים והיא אבחנה דלקת בבלוטת התריס, התאימה טיפול ואחרי שבוע התחלתי להרגיש טוב.
אבל ידעתי שמשהו קרה.
משהו צריך להשתנות.
Andrey Larin www.unsplash.com
'כשאת מדברת על כתיבה בכזו תשוקה, מתחשק לי לקחת מחברת ולכתוב'.
נסענו לסוף שבוע לחברים, לערבה. ושם, אמרתי בגאווה: 'אני בלוגרית'.
'מה זה בלוגרית?' נשאלה השאלה, ואני, רק תנו לי לדבר על הבלוג שלי ומה זה בלוג בכלל.
דיברתי, וסיפרתי, והבאתי דוגמאות, וכשסיימתי אמרה לי אחת הנשים: 'כשאת מדברת על כתיבה בכזו תשוקה, מתחשק לי לקחת מחברת ולכתוב,למה את לא מלמדת כתיבה?'
בום.
בדרך הארוכה מהערבה הביתה לעמק יזרעאל, הרגשתי כאילו ירד עלי מטר של גשם ושפע. כמו אדם צמא שמגיע למים, הרגשתי וידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות.
ללמד כתיבה. והמילים החלו להדהד אצלי:
ללמד כתיבה. לפתוח סדנה. להיות מורה.
אבל איך מתחילים?
איך הופכים רעיון וחלום למציאות?
כמו לפני נסיעה לחו"ל, מתחילים מרשימה על המקרר.
וברשימת המשאלות שלי אז כתבתי: להנחות סדנאות כתיבה.
באחד הימים עמדתי באמצע הסלון ואמרתי בקול רם: אני רוצה להנחות סדנאות לכתיבת בלוג.
אם מישהו היה רואה אותי באותו רגע, היה בטוח שיצאתי מדעתי, ואולי באמת יצאתי מדעתי הבטוחה והמוכרת כמו שהכרתי אותה כל כך הרבה שנים.
ישבתי ובניתי סדנה.
קניתי ספרים המדברים על כתיבה, קראתי וחקרתי מאות ואלפי פוסטים של חברותיי הבלוגריות וחזרתי אל הפוסטים הראשונים שלי, נסעתי לפגוש את הסופרת ומנחת הסדנאות והאישה הנפלאה רוני גלבפיש בביתה בזיכרון יעקב.
אני אפילו שומרת את המחברת בה כתבתי את מה שאמרה לי באותו ערב, ובעצם, היא נשבה רוח טובה מתחת לכנפיי הרועדות.
צילום: עודד כהן
איך בוחרים שם לסדנה? שיהיה קצר, קולע וגם יכיל את הלב והחלום?
שיהיו בו המילים- בשבילך, למענך, בלוג בשבילך, הבלוג שלך, המקום שלך.
ותמר, חברתי הטובה מגיל 14 אמרה פתאום את השם הנפלא – 'בלוג משלך'.
באותו רגע ידעתי שזה יהיה השם.
כי הוא מזכיר את הספר של וירג'יניה וולף- 'חדר משלך'. וכמו שאני מאמינה שלכל אשה בעולם צריך שיהיה חדר משלה, מקום משלה, כך אני מאמינה שכדאי שלכל אישה יהיה גם בלוג משלה. מקום משלה בעולם לכתיבה, להבעה עצמית, להשמעת קול, ליצירת נוכחות.
גלגלתי את המילים בפה.
אמרתי אותם בקול רם.
והשם הזה, 'בלוג משלך' הילך עלי קסם.
אמרתי אותו בשקט ובקול. חלמתי עליו בלילה וגם ביום.
נהגתי לעצום את העיניים ולראות כיתה. ובה תלמידות מסביב לשולחן גדול ואני עומדת מולן עם מצגת יפה ומעבירה להן שיעור אחר שיעור את תורת הבלוגים.
בשעות של כתיבה ולמידה, בניתי עבורכן סדנה, ולעצמי יצרתי חיים חדשים.
מקום משלי.
מה רציתי? סדנה שתהיה בדיוק.
לא קצרה מדי ולא ארוכה מדי ושכל שיעור יתחיל בהקראה של שיר.
אני אוהבת שירה ומשוררים, ובהקראה של שיר יש איזה רגע של שקט בתוך המולת היום. היא גורמת להקשבה עמוקה, לריכוז בהבנת המילים, להתבוננות פנימה ולהתרגשות.
ועוד ידעתי שכל שיעור שלי ייקרא בשם של שיר והשמות התחילו לבוא אלי.
כשהסדנה היתה מוכנה וגם אני, צריך היה להתחיל להפיץ אותה, וזו כבר עבודה בפני עצמה.
איך עושים את זה?
אחת הנשים הראשונות שהתקשרתי אליהן היתה נורית גבעוני, מנהלת הספרייה בנהלל, שלחתי לה את מבנה הסדנה והיא התקשרה אלי ואמרה לי שזה מאד מוצא חן בעיניה ומתי אפשר להתחיל?
Tim Gouw www.unsplash.com
נבהלתי.
זה מבהיל מאד כשאומרים פתאום- כן.
מבהיל עד אימה כשחלום הופך למציאות.
התחלתי להמציא תירוצים: אני לא יכולה בשעות אחר הצהריים, אני לא יכולה בבוקר ואפילו אמרתי לה: 'נורית, את יודעת, אף פעם לא העברתי סדנה.'
והיא, המקסימה הזו, שהיא מתנה בחיי, אמרה לי : 'נו, צריך להתחיל מאיפה שהוא.'
ובהמשך כבר העברתי אצלה בספרייה שני מחזורי סדנאות, הרצאה והשתתפתי בפאנל נשים כותבות בשישי.
שיווק.
הו, איזו מילה מאיימת, ואין ברירה. פשוט אין.
כל מי שיש לה סדנאות, הרצאות, מוצר ועסק משלה יודעת עד כמה מלאכת השיווק קשה.
כן, אפשר לעצב כרטיסי ביקור הכי יפים שיש ולשבת ולהתבונן בהם שעות.
בלוגו, בעיצוב. כל כך יפים, אין לאף אחת כאלה.
הם לא יביאו לכן עבודה.
אתן תביאו לעצמכן עבודה.
בכך שתפקחו עיניים ותראו בכל דבר הזדמנות.
פגשתן מישהו שיש לו צוות עובדים? הציעו לו את ההרצאה שלכן.
אמא של חברה שלכם מהגן מנהלת מועדון וותיקים? קבעו איתה פגישה.
החתימה של חבר שלכם למייל השתנתה ויש בה פרסום לכנס גדול? החליטו שאתן מרצות בכנס הזה, פנו אליו עוד היום ובקשו להרצות.
התרגלו לומר במשפט קצר מה אתן עושות, מה מבליט אתכן במיוחד, מה אתן רוצות שיזכרו אחרי פגישה קצרה אתכן.
בשבוע שעבר, התלוויתי לבן זוגי לערב הקשור לעבודתו. בכניסה, הוא קיבל תג עם שמו ושם מקום העבודה שלו.
'גם את רוצה תג?' שאל אותי בצחוק מחלק התגים, 'בוודאי,' עניתי, 'ומה לרשום?'
'יעל כרמי, בלוג משלך'. וכך, הסתובבתי ערב שלם בין כל מיני מנהלי בנקים וחברות ביטוח וסמנכ"ליות של מפעלים גדולים עם התג שהוא אני.
הגעתן למקום בו יש הרבה אנשים? זו ההזדמנות שלכן להציג את עצמכן.
אתן לא יודעות איך לעשות זאת?
לכו ללמוד.
למשל, פרסום ממומן בפייסבוק. לא ידעתי מה זה ואיך עושים את זה, הזמנתי לביתי מישהי שמומחית בזה, שילמתי לה כסף והיא לימדה אותי.
חפשו כנסים המתאימים לכן ולעיסוקיכן. זו רשת נטוורקינג נפלאה.
בכנסים האלה פוגשים המון נשים ונולדים שיתופי פעולה שלא שיערתן ותיארתן לעצמכן שיקרו.
צרו נוכחות.
בפייסבוק. בבלוג, בטוויטר ובאינסטגרם.
לי למשל אין את השניים האחרונים, הם מעייפים אותי.
כל מה שמעייף אותי ולא נעים לי- שלום. אני נמצאת רק איפה שטוב לי ומקדם אותי.
קומו מהכיסא, כן, עכשיו. גם את, גברת זליוונסקי, התלבשו, התאפרו, ארזו את הלפטופ ולכו לשבת איתו בבית קפה.
כולם עושים את זה ומהיום גם אתן. זו לא הישיבה בבית קפה, זו היציאה לעולם.
הנה, הגבר היושב עם הלפטופ שלו בשולחן הסמוך אפשר לקשור איתו שיחה קטנה ולגלות, שאשתו מנהלת כח אדם והיא בדיוק מחפשת הרצאה כמו שלך!!
החליפו מספרי טלפון ורשימת מיילים עם חברות שגם להן יש סדנאות, הרצאות ועסק עצמאי.
רוצות בלוג? חייבות אחד כזה? השקיעו בגרפיקאי/ת טובים.
לא חייבים לקחת את התותחים ולקרוע את הכיס.
לפעמים דווקא אלה הצנועים עושים עבודה נהדרת ונותנים עצות טובות והם גם אלה שילוו אתכן בכל שאלה, ויש כאלה הרבה בחודשים הראשונים של הבלוג.
פנו לבתי ספר לעיצוב ושאלו בוגרים אם הם רוצים לבנות לכם אתר או לעצב חומרי פרסום תמורת תשלום וקרדיט. הם ישמחו וגם לא יקרעו לכן את הכיס, ואתן מצידכן תמליצו עליהן לחברותיכן והנה יצרתן מעגל שיווק, מכירות והכרות עם מעצבים צעירים.
למה אני מספרת לכן את זה?
כי גם אתן יכולות.
כי לכולנו יש חלומות. ואני טוענת שיש מישהו, או במקרה שלנו מישהי שאחראית על החלומות.
היא שומעת אותם.
לפעמים יש אצלה תור ארוך ולוקח זמן לחלומות להתגשם, אבל אני אומרת לכן שהם מתגשמים.
רק צריך להגיד אותם בקול.
Nadim Merrikh www.unsplash.com
בשנה האחרונה, העברתי סדנאות והרצאות בכל הארץ. מראש פינה בצפון ועד ערד בדרום.
הרציתי בכנסים ובמועדוני גמלאים.
נסעתי בשמש ובגשם זלעפות.
התקלקל לי האוטו והזמנתי גרר, אבל הייתי בכזה היי מהסדנה עד שלא היה אכפת לי. טוב, כמעט.
עשיתי המון טעויות ולמדתי איך לתקן אותן.
היו לי חודשים קשים בהם אף אחד לא הזמין אותי להנחות סדנאות למרות שפניתי לכל הספריות ולכל המתנסים בארץ וכבר כמעט התייאשתי, עד שזה התחיל לקרות.
חודשי הקיץ לעצמאיות הם מייאשים. פתאום נכנס פחד שאולי אף אחד כבר לא יזמין אותי יותר, יש אחרות, טובות יותר, שכחו אותי.
שכחו? אל תתני לזה לקרות.
הזכירי בדברים קטנים.
צרי נוכחות בצורה נעימה, עם סיפור קטן, הצמידי לפוסטים שלך בפייסבוק שיר מתאים, תמונה, סרטון.
רק הבוקר ניהלתי ארבע שיחות שונות הנוגעות לקידום ההרצאות והסדנאות שלי, שלחתי מיילים, קשרתי קשרים, שיווקתי את עצמי שוב ושוב כי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילי.
שיחת טלפון אחת הובילה לעוד קשר ועוד מייל ועוד טלפון. והשעה רק 10:00 בבוקר.
ברשימת המשאלות שלי לשנה הבאה כתוב:
להעביר סדנה בתל אביב.
להעביר סדנה בלונדון.
כבר התחלתי לחפש מקום מתאים בתל אביב כדי שתוכלו לבוא.
כבר התחלתי לחפש קשרים בלונדון. יש לכן כאלה? אני כאן.
אנחנו בפתחה של שנה חדשה ואני מאחלת לכולכן שחלומותיכן יתגשמו.
שמתוך הרשימה שאתן כותבות ממש עכשיו, יתגשם לפחות חלום אחד.
אתן מגשימות החלומות שלכן.
אף אחד לא יעשה זאת טוב יותר.
שנה טובה ומלאה בכל טוב.
שלכן, יעל