כבר רבע לשבע וצריך לקום. אמא שכחה לסגור לי בלילה את התריס ואם אני מתרוממת על המרפקים אני יכולה לראות את השכן הזקן הדתי מהבית ממול הולך לטייל עם שני הכלבים שלו. אחד חום ואחד שחור. תמיד הם מחרבנים בפתח הבניין שלנו ואז הוא מהר גורר אותם שלא יראו שהם עשו כי אחרת יתקשרו העירייה ויכריחו אותו לנקות את זה.
ראיתי שלט כזה בדרך הביתה מבית הספר 'נקה אחרי כלבך'. פעם אבא תפס אותו בדיוק כשהם עשו וצעק עליו שילך לחרבן בבניין אחר והוא נורא נבהל וסידר את הכיפה על הראש וגרר משם מהר את הכלבים שלו והם כמעט נחנקו.
אבא כבר בטח הלך לעבודה כי אני לא שומעת את הזמזום של מכונת הגילוח מהפרסומת ואמא במטבח מנקה את הלכלוך מהריצפה מאתמול אחרי שהם רבו ואבא זרק את הצלחות עם כל האוכל הטעים שהכנתי ואמא אמרה לו מילא אני, אני אוויר, אני סמרטוט, כבר התרגלתי אבל לילדה שלך? ולא המשיכה, ואני חשבתי מה לילדה שלך מה לילדה שלך.
יש לי היום בוחן בתורה ובוחן בלשון והמחנכת אמרה לנו שכיתה ד' זה כבר לא כמו כיתה ג' והחטיבה מתקדמת בצעדי ענק ואני ראיתי אותה מתקדמת אלינו לאט לאט עם כל הכיתות שלה וכל הבניינים האפורים ובכל מקום שהיא דורכת הבתים ליד רועדים כמו בסרט של גודזילה. ואני עוד רוצה להתאמן על המתכון המסובך מהעיתון של יום שישי של אהרוני. גזרתי את המתכון מהעיתון אחרי שבדקתי שבדף מאחורה אין שום דבר חשוב שאבא ירצה לקרוא כדי שהוא לא יכעס, ושמתי אותו יחד עם כל שאר האוכלים הטעימים בקלסר של הברבי. אהרוני אמר שמי שאוכל אווז יכול להתעלף מעונג. אז חשבתי שאם לא הצליח לי בפעם שעברה הבטטות המוקרמות ובכל זאת הם רבו אחר כך, אולי אם אני אעשה אווז הם יתעלפו מעונג ולא יריבו.
אתמול, כשחזרתי מבית הספר, לא עליתי ישר הביתה והלכתי למכולת של שמעון לשאול אותו אם יש לו שוקי אווז. לא היו אנשים במכולת ושמעון השמן ישב בחוץ על כיסא וקרא עיתון.
יש לך אווז?
מה זה?
אווז.
את צוחקת עלי?
לא. אני צריכה אווז, שוקיים של אווז.
וסטייק פילה את לא צריכה או אולי איזה תבלין צמחים או צמחים של תבלין כמו כל המיליונרים האלה בעיתון, לכי תאכלי עוף ילדה או שניצל. אווז. וואלה יופי. הילדים של היום. כשאני הייתי ילד אמרתי תודה שהיה לנו לחם בבית ואולי בצל. אווז.
הלכתי הביתה ופתחתי את הדלת עם המפתח במחזיק של הארי פוטר שאמא קנתה לי בקניון ופתחתי את המקרר. אמא השאירה לי צלחת מכוסה בניילון עטיף, ככה אומרים במתכונים, ניילון עטיף, שזה יותר יפה מניילון נצמד, עם ספגטי בלי רוטב ושני פולקע.
סידרתי לי יפה את השולחן אפילו שהייתי לבד, כי אוכלים קודם כל בעיניים, ככה קראתי פעם בספר בישול, עם מפית, סכין בצד ימין ומזלג בצד שמאל ופתחתי עוד פעם את הספר של ילדים מבשלים. אפילו שאני כבר גדולה אני עוד אוהבת את הספר הזה עם העטיפה הצהובה והתמונה של הילדים שמבשלים ואת הציורים החומים בפנים.
הכי אני אוהבת לקרוא עוד פעם ועוד פעם את המתכון של כדורי שוקולד בקוקוס. הילה אמרה לי שאפשר פעם במקום מתכונים מסובכים מחבל פריגור, מה זה חבל פריגור בכלל, לעשות דברים פשוטים שכולם אוהבים למשל כמו כדורי שוקולד. זה היה אחרי שהבנים המופרעים בכיתה שיחקו בהפסקה תופסת תיקים וזרקו את הילקוטים של הבנות מקצה לקצה של הכיתה ואנחנו צעקנו להם די, די כבר. מופרעים. ואלכסיי, שההורים שלו לא מסכימים לתת לו ריטלין, ככה שמענו את ורדה מדברת עם נעמי המנהלת, העיף את הילקוט שלי וכשהוא נפל הוא נפתח וכל הדברים נפלו מהתיק וכל המתוכנים שלי התפזרו על הרצפה.
פתאום, הרצפה של הכיתה, שיש עליה קליפות של קלמנטינות של מי שלא מצליח לקלוע לפח, וחידודים של עפרונות ובוץ מההפסקה, התכסתה בתמונות של מתכונים מהעיתון.
סלט ירוק עם גבינות צאן, כבד אווז חם עם תפוח עץ ועירית, קיש גבינות ועשבי תיבול שניסיתי לעשות פעם ולא היה לי כסף לקנות את הגבינות מהמתכון אז קניתי רק גבינה חמש אחוז, וקישטתי עם עיגולי גבינה לבנה מעורבבת בפפריקה אדומה, וכשאבא חזר בערב מהעבודה, אמא אמרה לו תראה מה הבת שלך הכינה לנו לארוחת ערב. ואבא צחק ואמר היא עוד תפרנס את כולנו עם המסעדה שהיא תפתח פעם. ואני שילבתי אצבעות מתחת לשולחן ואמרתי שלוש פעמים: בבקשה אלוהים בבקשה אלוהים בבקשה אלוהים, שזה יהיה להם טעים ואז הם יצחקו ויספרו אחד לשני בדיחות כמו שראיתי פעם בארוחת ערב אצל הילה את ההורים שלה, ושאמא שלה מנשקת את אבא שלה כשהיא חוזרת מהעבודה והוא קורא לה ממי והיא קוראת לו איקה כי השם שלו זה צביקה, והם צוחקים באוכל, ומדברים ואפילו פעם הוא האכיל אותה בכפית מהגלידה שלו.
המורה נכנסה בדיוק לכיתה וכולם מהר התיישבו במקומות והיא שאלה מה זה הבלגן הזה והתכופפה והרימה תמונה וועד תמונה מהעיתון ואמרה של מי זה?
והילדים הצביעו עי והיא אמרה לי: הגר, זה שלך?
ואני אמרתי כן.
והיא הרימה עוד אחד ואמרה מה, זה תחביב שלך לאסוף מתכונים?
ואמרתי שכן. והיא אמרה שזה יפה מאד ושאני אזכור אותה פעם אם אני אהיה שפית.
ורציתי להגיד לה שצריך קודם כל להיות סו-שף שזה העוזר של השף אבל כבר לא אמרתי.
אחרי שראיתי טלוויזיה והכנתי שיעורים, לקחתי את כל הביסקוויטים של הפתי בר שיש לנו במזווה והכנסתי לשקית ניילון ודפקתי להם את הצורה עד שהם הפכו לפירורים.
אחר כך המסתי 200 גרם שוקולד מריר בתוך סיר קטן שיושב על מחבת עם מים והוספתי חבילה מרגרינה ועוד קצת חלב ואת כל זה שפכתי על הפירורים של הביסקוויטים וערבבתי חזק עם הידיים ואחר כך עשיתי כדורים וגלגלתי בקוקוס ושמתי בצלוחיות נייר שמצאתי במגירה ואת הכל סידרתי יפה על הצלחת הגדולה העגולה כמו שראיתי בספר ואמרתי לעצמי שאם הם יאכלו את זה לא תהיה להם ברירה, הם יהיו חייבים לצחוק והפה שלהם יהיה מלא בשוקולד ועל הבגדים שלהם יהיו פירורי קוקוס ואבא, כמו אוליבר טוויסט בקצה השולחן בבית היתומים בסרט שראיתי עם סבתא, ירים את הצלחת ויגיד: בבקשה אדוני, אני רוצה עוד.
*הסיפור פורסם בגיליון 285, נובמבר 2003 של 'עיתון 77'.